הימנותא בע"מ נ' רבינוביץ' ואח'

החלטה

בקשה לעיון בתיקי המשיבים (להלן – "התיקים").

המבקשת פנתה בבקשה לעיון בתיקים. על פי הנטען, התיקים הנ"ל עוסקים בסכסוך הדומה, במהותו, לסכסוך אחר שמנהלת המבקשת עם מקצת מהצדדים, בתיקים אחרים המתנהלים בבית משפט זה. לטענתה, התיקים עוסקים בסכסוך בעניינן של קרקעות הנמצאות באזור ירושלים (להלן – "הסכם ירושלים"). עוד נטען, כי הסכם ירושלים היה מושא להליכים פליליים שנוהלו כנגד מקצת מהצדדים וכך גם הסכם אחר הקשור במבקשת, בעניין קרקעות באזור בית שמש (להלן – "הסכם בית שמש"). המבקשת הדגישה, כי נסיבות חתימתו של הסכם בית שמש קשור באופן ישיר לנסיבות חתימתו של הסכם ירושלים בעניינם נקבע, בהליכים הפליליים, כי החתימות מושא ההסכמים, זויפו. המבקשת הוסיפה וטענה, כי נודע לה, שהוגשו כתבי טענות חדשים במסגרת התיקים, שם נטען לקיומו של הסכם חדש שנכרת בסמוך לשנת 2008. להסכם זה, כך נטען, עשויות להיות השלכות גם על ההתקשרויות להן שותפה המבקשת בהסכם בית שמש. מכאן, התבקשה זכות העיון בתיקים.

הבקשה הועברה למתן תגובת הצדדים. הנתבעת 3 בת"א 2307/00 והתובעת בת"א 48074-06-11 (להלן – "הימנותא"), הגישה את תגובתה. לטענתה, הבקשה הינה כללית וסתמית והמבקשת איננה מפרשת את העניין שיש לה בתיקים בהם ביקשה לעיין. הימנותא הדגישה, כי אין בין ההסכם משנת 2008 לבין הסכסוך המתנהל בעניינה של המבקשת ולא כלום, וממילא, אין דבר בינו לבין ההליכים הפליליים שננקטו בקשר להסכם משנת 2000. בנסיבות אלו, התנגדה לבקשה.

בקשה לעיין בתיקי בית המשפט נבחנת לאורן של תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית המשפט), התשס"ג-2003 (להלן – "התקנות"). העיקרון המנחה את התקנות העיון הוא שכלל יש לאפשר את העיון, אלא אם כן העיון אסור על פי דין, כאשר הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו (בג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים, טרם פורסם, 8.10.2009).

סעיף 4(א) לתקנות קובע, כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בתי המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". תקנה 4(ד) לתקנות מוסיפה ומונה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בקובעה, כי "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקש". היקפו של העיון מוסדר בתקנה 4(ו).

התקנות מתוות מסלול תלת שלבי לבחינה של בקשה לעיון (ע"א 8849/01 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גז חברה לשווק בע"מ, טרם פורסם, 15.2.2005). בשלב ראשון נבחנת השאלה האם יש איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב שני השאלה האם העיון מוצדק הוא. כאמור, על רקע נקודת המוצא באשר למתן זכות העיון, הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו. מכאן, "הכלל הוא, אפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחקיקתית או טעם כבד משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ע"א 4825/97 זרח גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, טרם פורסם, 7.2.2000).

אם תוצאת האיזון הינה שישנה הצדקה עיקרונית לאפשר את העיון, יש לעבור לשלב שלישי. בשלב זה נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון ותוך התחשבות בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (בג"צ 5917/97, שם).

עוד נפסק, כי אין די בעצם הרצון של אדם לעיין בתיק בית המשפט אלא שנדרש הוא להצביע על טעם הבקשה. שומה על בית המשפט לבחן על כן, את עניינו בתיק של המבקש. מכאן, למשל, שככל שמדובר בעניין של המבקש שהוא בעל חשיבות ועוצמה רבים ביותר, כך יגבר משקלה של זכות העיון בנסיבות המקרה. ככל שמדובר בטעם שולי וחסר חשיבות יפחת משקלה של זכות העיון ובנסיבות בהן אין כל פגיעה בזכותו של בעל הדין בשל עצם העיון, או שלא הוכחה פגיעה כזו, יש להיעתר לבקשת העיון (ראה והשווה ע"א 3976/04 אילן בורנשטיין נ' קבוצת כרמלטון בע"מ, טרם פורסם, 25.10.2004).

אם כן, ההחלטה אם להיעתר לבקשת העיון תלויה בשורה של שיקולים הקבועים בתקנות ובהם, עניינו בתיק של המבקש, עניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן סבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה. יצויין, כי שאלת האיזון בין השיקולים השונים ובעיקר זכות בעלי הדין לפרטיות, מזה, וזכות העיון מזה, אינה שאלה פשוטה, בשים לב לקשר בין העניין הנדון לעיקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון ולזכות החוקתית לפרטיות. ההתלבטות בעניין זה איננה רק החלת הדין הישראלי ומתעוררת גם בשיטות משפט אחרות (בג"צ 1/49 סלומון שלמה בז'רנו נ' שר המשטרה (בקשת עיון), טרם פורסם, 28.2.06). על רקע האמור, יודגש כי על אף חשיבותה של זכות העיון, אין היא זכות מוחלטת ומכאן, כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.

בענייננו, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שקלתי את השיקולים הנוגעים בעניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי ניתן להתיר למבקשת לעיין בתיקים, בכפוף לסייג שהובא בתגובת הימנותא, לעניין הסכם 2008 והמסמכים הקשורים בו. אכן נכון, כפי שנטען בתגובה, לא שוכנעתי, כי המבקשת הניחה בבקשתה טעם של ממש להתיר לה את זכות העיון בהסכם משנת 2008. המבקשת לא פירטה את ההשלכות הנטענות שיש להסכם זה על התיקים המתנהלים בעניינה ואין בזהות מקצת מהצדדים, כמו גם בקרבה העניינית העולה מההליכים הפליליים שננקטו, לבדם, כדי להקים עילה וטעם מוצדק לעיון המבוקש. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מזיקה אפשרית בין ההליכים הפליליים ואלה הקשורים בהסכם 2000, להליכים שמנהלת המבקשת, ומכאן, כי קיים אינטרס מוצדק של המבקשת לעיין בהם.

לפיכך, הנני מתיר את העיון בסייגים שהובאו בתגובת הימנותא. מטעמים מעשיים, ראוי, כי העיון ייעשה במשרדי ב"כ הימנותא, שם ניתן לפקח על ביצוע החלטתי בתנאים שנקבעו. ככל שהעיון לא יתאפשר במתכונת שהוצעה, תהיה רשאית המבקשת לעיין בתיקים, בכפוף לסייגים לעיל במזכירות בית המשפט וכקבוע בתקנות.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ב, 14 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

משה בר-עם, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: